למה כל כך חשוב לכם לדעת מה זה אומר "חשיבה דואליות"?
תתארו לכם עולם יפה, פחות עצוב ממה שהוא ככה ואנחנו שם הולכים, עם שמש בכיסים תתארו לכם עולם יפה, עיר בתוך החושך עולם פשוט, תתארו לכם קצת אושר/ שלמה ארצי
מעניין אם העולם יכול להיות יפה רק בדמיון שלנו, או שהוא באמת יפה, אבל למרבה הצער, אנחנו תופשים אותו באופן חלקי בלבד.
אולי אין דבר כזה יפה ומכוער? טוב ורע? יום ולילה?
אולי
אנחנו בני האדם, נולדנו מראש עם תפישה דואלית, כלומר, אנו נוטים לקלוט רק חלק מהתמונה המלאה של המציאות. הסיבה הקוסמית לכך היא כי באנו לחיים האלו כדי ללמוד בחירה.
למעשה, אנחנו מתייחסים לדברים בהיבט אחד שלהם ולא מצליחים לראות את ההיבט הקוטבי שלו. אנחנו עוברים חוויות שונות בחיים ומייד מקטלגים אותם בראש כטוב או רע, שמח או עצוב וכן הלאה. למרות שלא פעם, מתברר, בעיקר בדיעבד, שהטוב היה בעצם רע והרע היה מתנה גדולה.
ממש כפי שקשה לנו לתפוש שאנרגיה היא בו זמנית גם חלקיק וגם גל, כך קשה לנו גם לתפוש את התמונה המלאה של המציאות.
הדוגמאה הפשוטה ביותר להמחשה של תפישה דואלית היא היממה. יממה אחת שלמה – מורכבת משני מצבים קוטביים, יום ולילה. אצלנו יום שם לילה ולהיפך. בכל זאת כשיש לנו נדודי שינה, אנחנו לא מצליחים לחוות יום למרות שהוא מתקיים במקום אחר על פני כדור הארץ.
אבל די עם ההתפלספות..
בשביל מה לנו תפישה דואלית? מישהו שם למעלה החליט לבלבל אותנו??
ממש לא!!
תפיסתנו הדואלית היא זאת שיוצרת את האתגרים ואת השעורים בחיינו. דווקא בזכות המוח האנושי שמתייחס לחיים כרצף של נסיבות או אירועים קוטביים, כלומר, טובים או רעים, קשים אן קלים וכדומה, זה מאלץ אותנו להתפתח ולהרחיב את טווח המודעות שלנו. רק התפתחות התודעה מאפשרת לנו לראות תמונה שלמה יותר.
תפישה של שלמות ואחדות, מאפשרת לנו ליצור מציאות טובה יותר, כי היא יוצרת צורך וגם יכולת לחפש את המרכז, את האיזון בין שני קצוות הדואליות.
חיינו שזורים בצירי דואליות כמו: אנרגיה נשית וגברית, חלק בוגר וחלק ילדי, אני לעומת אתה, אהבה לעומת פחד, יצירה והרס, חיים ומוות ועוד אינסוף צירים קוטביים (דואליים) שכאלו.
התנועה שלנו בין הקטבים, או התקיעות באחד הקטבים – אלו הם השעורים שמגיעים אל חיינו ומאפשרים לנו להתפתח.
עולמנו הפנימי ארוג כאמור באינספור צירי דואליות; מחשבתיים, רגשיים והתנהגותיים – כולם יוצרים לבסוף את האחדות, את האני השלם שלנו ואת מארג חיינו. אלמלא אותה תפיסה דואלית היו חיינו קבועים, כמו תמונה סטטית.