ידעת שכל "השעורים" שלנו, קורים בגלל התודעה הדואלית?
תודעה דואלית
מרגע שיש באפשרותנו לבחור כל בחירה, אנו יוצרים לגביה תפיסה דואלית. אנו מעדיפים דבר אחד על פני האחר מתוך תפישה מוטעית שהאחד טוב והשני רע. זוהי תפישה של נפרדות אשר יוצרת קצוות דואליים.
אם בטבע הדואליות היא תנאי לשלמות, (יום ולילה, קיץ וחורף וכו') הרי שאצלנו בני האדם הדואליות היא אשליה תפיסתית, כיוון שאנו מתקשים להבין כי ששלמות מכילה בתוכה שני ניגודים משלימים, ממש כמו הדוגמה המוחשית של סמל היין והיאנג.
אצלנו בני האדם, הדואליות מתחילה בשכל או במחשבה שלנו, כשאנו חושבים על דבר אחד ואיננו חושבים עוד על האחר, נוצרת דואליות או נפרדות מחשבתית ואנרגטית. על אף שמחשבות אחרות קיימות, כרגע הן נסתרות מאתנו. כלומר, ברגע בו אנו ממוקדים במחשבה אחת, כל שאר המחשבות קורסות. השכל הוא זה אשר גורם לנו להתבונן התבוננות חלקית ולתייג משהו כטוב או רע.
מה שנסתר כעת יהיה גלוי בעוד זמן
הדואליות פועלת על ציר של נסתר ונגלה, כשמה שנסתר כעת יהיה גלוי בעוד זמן וההיפך, כלומר, הטוב של היום עלול להיות הרע של עוד רגע ולהיפך. ממש כמו ההתנהגות הקוונטית שבה לרגע נסתר הגל והחלקיק גלוי ולהיפך, כך נסתרים הטוב והרע. חוסר יכולתנו לראות את הנסתר שבכול גלוי – (בכול יש), גורמת לנו להחמיץ את הפוטנציאלים החבויים בכל מצב. אנו בוחרים בדרך כלל באחד הקטבים, על חשבון האחר, ומרגע זה מתחילים שעורי החיים שלנו. צמדי דואליות
זיגמונד פרויד אבי הפסיכואנאליזה , כבר ביסס את תורתו על ציר הדואליות "הנאה וסבל". ציר מרכזי נוסף שכדאי להכיר אותו הוא הציר "אהבה ופחד". הקטבים של שני הצירים האלו, הם המנועים הרגשיים הראשיים ביניהם מטלטלים חיינו. הם מנהלים את חיינו הפנימיים כמו גם את דרך התנהלותנו. אנו חיים מתוך שאיפה עמוקה לאושר כי אנו מתקשים להכיל גם את הצער, ולא פיתחנו שוויון נפש לשניהם גם יחד. כאשר יש תפישה של טוב ורע, אני ואתה, הם ואנחנו, גברים ונשים ועוד, משמעו שהשתלטותו של אחד הקטבים על עולם הרגש שלנו והשאיפה להימנע מהקוטב האחר, מותירים אותנו עמלים כל חיינו "בדרך אל האושר". אנו מסננים ומתרחקים ביומיום מאנשים, סיטואציות, מקומות וחפצים אשר אינם נותנים לנו הרגשה טובה, ובוחרים בכל פעם מחדש את מה שנדמה כי ייתן לנו הרגשה טובה. למרבה הצער אנו מגלים לא פעם, כי דווקא התמקדות והעדפת הטוב והאושר מובילים אותנו "לטעיות בניווט" ואז אנו מוצאים עצמנו מטלטלים בין שמחה לעצב, הנאה וסבל, טוב ורע.
דואליות - היא אשליה תפישתית
אנו מעדיפים דבר אחד על פני האחר מתוך תפישה מוטעית של נפרדות, וככה בעצם נוצרים קצוות דואליים.
דואליות זה לא טוב או רע.
הדואליות היא אשליה תפיסתית אנושית, כך מתוכנת המוח שלנו, זאת הדרך שלו לקלוט או לתפוש את העולם. אני מנסה לחשוב על דוגמה למוגבלות התפישתית הזאת של המוח (גם אם יש לו אייקיו גאוני לחלוטין..), אפשר לחשוב על צפייה בסרט מעניין בקולנוע, אבל לראות אותו סרט בעזרת משקפיים מיוחדים בתלת מימד, זאת כבר תפישה אחרת לחלוטין, למרות שהתמונה היא אותה תמונה. גם הטבע נע בין קטבים דואליים. אלמלא היה יום, האם היינו יכולים להבחין בלילה? יתרה מזאת, לא היינו מבחינים שהיבט דואלי זה יוצר למעשה את מחזוריות היממה השלמה. מה היה קורה למחזוריות עונות השנה - לא היה קיץ< חורף? דואליות זו יוצרת עבורנו את מחזוריות השנה השלמה. ללא רע כיצד היינו מוקירים את הטוב? אלמלא דואליות זאת כיצד היו נראים חיינו?
תפישה דואלית ושעורי חיים
תפישתנו הדואלית יוצרת אתגרים, כי החיים מניעים אותנו בין קצוות מנוגדים. אנחנו תופסים את חיינו כרצף של נסיבות או אירועים טובים או אירועים רעים, בכל פעם שנהיה בקוטב של "רע" - השאיפה הטבעית תהיה לנוע לקוטב של "טוב", ואלו בדיוק השעורים שלנו. כשהחיים מזמנים אתגרים וקשיים, נשתדל מאוד להבין, לשפר ולשנות. במילים אחרות נצטרך לעצור ולהתבונן יותר פנימה, וכך נהפוך להיות מודעים ומפותחים יותר.
בואו נכיר בכך שהיקום תכנן תכנית גאונית שגורמת לנו לנוע כל הזמן בין הקטבים ובכך להרחיב ולפתח את התודעה שלנו.
ככל שהתודעה מפותחת יותר, כך ניתן לראות טוב יותר את שני הקטבים בו זמנית - כתמונה שלמה יותר של המציאות.
שלמות ואחדות, עבור אלו מכם שרוצים ליצור מציאות טובה יותר, משמען היכולת להגיע למרכז, לאיזון בין שני קצוות הדואליות, באמצעות עבודת על התודעה.
עולמנו הפנימי ארוג כאמור באינספור צירי דואליות; מחשבתיים, רגשיים והתנהגותיים – כולם יוצרים לבסוף את האחדות, את האני השלם שלנו ואת מארג חיינו. אלמלא אותה תפיסה דואלית היו חיינו קבועים, כמו תמונה סטטית.