פוסטים אחרונים

מאבקי טריטוריה סמויים - במערכות יחסים ​


טריטוריות זה משהו ממסדי או מדיני, אז איך קשורות טריטוריות ליחסים?

כל מערכות היחסים מבוססות על מאבקי טריטוריה. בתחום היחסים מושג זה מתייחס למרחב פנימי. טריטוריה פנימית מעניקה לנו תחושת קיום, משמעות וערך עצמי, כי המושג מתייחס לכמה מקום, השפעה ומשמעות יש לי במערכת היחסים. והיות וכולנו זקוקים לתחושות מקום משמעות בקשר, הרי שטריטוריה הופכת להיות משאב מוגבל, אנשים מפעילים אמצעים שונים מודעים וגם בלתי מודעים, לשמירת המרחב אוהמקום שלהם בקשר. לא פעם נוצר מצב בו צד אחד מתרחב על חשבון הצד השני. למעשה, כל מערכת יחסים לא מאוזנת מסכנת את המרחב הרצוי בקשר, כי כל צד ישאף להרחיב את המרחב שלו ולצמצם את המרחב של האחר.

הדוגמה הנפוצה היא מאבקי שליטה בתוך קשר. אם תסתכלו סביבכם דרך נקודת המבט הזאת על מערכות זוגיות במשפחה או אצל חברים, תוכלו לזהות די מהר את מרחבי הטריטוריה שיש לכל אחד מבני הזוג בקשר. מבחינה רגשית, כשאתם מרגישים שיש לכם מרחב אישי שמתאים לצרכים שלכם, אתם תרגישו יותר בטוחים, חזקים, משפיעים ומשמעותיים. תחושות הערך והביטחון העצמיים שלכם יעלו.

מאבקי טריטוריה מעצבים כל תחום בחיינו. למעשה, זהו הגורם הדומיננטי והמשפיע ביותר ביחסים שבין הורים לילדים, בין בני זוג, בעבודה, בין ידידים וכדומה. בדרך כלל אנו לא לא מודעים למאבק הזה, אלא, כשכבר משהו השתבש בקשר.

מעל פני השטח נדמה שמולכת במערכת היחסים נאורות, התחשבות, מוסריות, אהבה והתמיכה. אלא שעוביו של מעטה נאורות זה אינו עולה על מספר מילימטרים, ומאחוריו בדרך כלל שוצפים אינטרסים טריטוריאליים, והם אלה שמכריעים בסופו של דבר את הגורל של מערכת היחסים.

​הורים וילדים - מערכת יחסים זו, מתפרשת על פני ציר אשר בקצהו האחד נמצאים ההורים אשר לקחו כמעט את מלוא הטריטוריה בחיי ילדיהם. הורים שדרך החינוך שלהם היא כזאת שהם הקובעים הבלעדיים ומציבים לילדיהם גבולות רבים מידיי ללא רגישות לצרכים ולרצונות של הילד, ישיגו אמנם שליטה מלאה, אך ילדיהם יגדלו ללא מרחב פנימי , ויהפכו בבגרותם להיות מרצים, חסרי בטחון וחלשים. בצידו השני של הציר נמצאת דרך חינוך בה ניתן מרחב גדול מידיי לילדים והם נוהגים ככל העולה על רוחם. ילדים אלו יגדלו להיות בוגרים בעלי קושי עם גבולות, מבולבלים, שתלטנים ומפונקים. הם עלולים להיתקל בקשיי התנהגות בבית הספר ולעיתים גם בקשיים חברתיים בכלל וקושי עם סמכות בפרט. סמכות ההורית היא נושא רגיש אצל רבים מאתנו, ובהחלט שווה לנו לתת את הדעת מהו המרחב אותו אנחנו צריכים לקחת ומהו המרחב הפנימי אשר נכון לילד שלנו. הורים מודעים אינם אלו שאומרים תמיד את המילה האחרונה, אך גם לא אלו שנותנים לילדיהם לנהל לעצמם את החיים ולקבוע עבורם.

ילדים בכורים חשים לא פעם כי עליהם לוותר על המרחב שלהם, הרצונות והתשוקות שלהם למען אחיהם הצעירים. סביר להניח כי דפוס הצמצום העצמי יבוא לידי ביטוי גם בחייהם הבוגרים. הם יתקשו לתת לעצמם לגיטימציה להקשיב לרצונות שלהם, לקבל מאחרים, להרחיב את עצמם, שמא זה יבוא על חשבון אחרים. ילדי סנדביץ לעומתם, נולדו אל תוך מצב בו הם נדרשים מראש לשמור על הטריטוריה שלהם, היות והם מורגלים בקרבות טריטוריה כילדים, סביר להניח כי ינהגו כך גם כמבוגרים וישיגו את מבוקשם. יחד עם זאת אין לשלול גם מצב הפוך בו "ילד סנדביץ'" מרגיש מעוך ומכווץ בין אחיו האחרים, וכך ירגיש גם בחייו הבוגרים וכמובן, יפעל בהתאם לתפישותיו. מאבקי כוח ומי אומר את המילה האחרונה, מאפיינים את גיל ההתבגרות. בגיל זה המתבגרים מרגישים מספיק חזקים ועצמאיים ועל כן, הם מנסים לשנות את הסטטוס קוו הטריטוריאלי. חבל שההורים אינם מוותרים בקלות, אלא, נשאבים למאבקי כוח של מי מחליט? מי אומר את המילה האחרונה? מי מרגיש רשאי להחליט ולקבוע? ומי רשאי למרוד? שכן, בסופו של דבר זוהי דרכם לגבש לעצמם את גבולות ה"אני" בצורה בוגרת.

זוגיות

מכירים את הביטוי "הוא/היא לובש/ת את המכנסיים בבית"? למעשה, הכוונה היא מי שולט, או בהקשר לנושא שלנו - למי יש מרחב טריטוריאלי גדול יותר.

זוגיות טובה נקבעת בעיקר על ידי היכולת של שני בני הזוג להגיע לסטטוס קוו טריטוריאלי, כלומר, אם האדם שמגדיל את הטריטוריה שלו על חשבון האחר, יעשה זאת כך שהאחר עדיין יחוש שכדאי לו (למרות הצמצום הטריטוריאלי) להישאר בקשר, הרי ששני הצדדים יכולים להרגיש נוח במערכת זאת. ברגע שבן/בת הזוג ירגיש שהוא לא מקבל תמורה ראויה לצמצום הטריטוריאלי שהוא נדרש לבצע – האיזון העדין יופר ואחד הצדדים יבחר לעזוב את היחסים, לא בהכרח באופן פיזי, כי אם באופן רגשי, התסכול והכעס יתרחבו על חשבון האהבה והשותפות הטובה.

זוגיות שוויונית מאוזנת, היא זוגיות בה כל אחד מן הצדדים לוקח טריטוריה משלו, בה הוא חש בטוח ומוצלח. בפועל הכוונה היא שכל אחד לוקח תחום אחריות באמצעותו הוא מרגיש משמעותי ומוערך. כאשר שני בני הזוג שומרים על סטאטוס קוו טריטוריאלי כל אחד מהם מרגיש משמעותי, בטוח, חזק, מסוגל אוהב ונאהב. כאן המקום לציין כי מאבקי כוח ושליטה במערכות יחסים הם 'מומחיות' גברית. נשים מחפשות ביחסים את המכנה המשותף, את השיתוף, את האמפטיה. למרות שגם להן יש צורך במרחב מחיה נפשי ותקשורתי. אך גברים יוצאים לקרב מסיבות טריטוריאליות - ביתר קלות מאשר נשים, והמלחמה שהם ילחמו תהא בדיעבד מרה ונחרצת יותר. ההבדל בין גברים לנשים בנושא זה, אינו בעצם המאבק הטריטוריאלי, אלא בנחישות, במשך, בעוצמה ובתכיפות. אפשר להגיד כי לגבי גברים הנושא הטריטוריאלי ביחסי אנוש הוא כמעט בגדר של "יהרג ובל יעבור", לגבי נשים, זו אופציה שאליה לרוב הן נגררות, בעיקר על ידי גברים... סיכום

לרוב אנו אנשי שלום, באים ליחסים עם יד מושטת, אבל באיזה רובד סמוי או לא מודע מקיימת ביננו כל הזמן סוג של מלחמה. הדרך להתייחס לצורך ההישרדותי הזה של טריטוריה במערכות יחסים, היא להבין שצורך זה הוא חלק מן החיים שלנו וכפי שמדינה זקוקה לטריטוריה כך זקוק כל אדם למרחב טריטוריה – כך גם הנפש, הנשמה והתודעה - זקוקות למרחב הזה, כי הוא מאפשר לנו להיות. פעילות - עיגולי יין ויאנג חישבו על האנשים המשמעותיים בחייכם בתחום המשפחתי (הורות וזוגיות), חברים, מקום עבודה. רישמו את שמותיהם. ציירו עיגול ליד כל אחד מהם. ציינו בכל עיגול מהי החלוקה הטריטוריאלית בינכם לבינם. מה תוכלו לקחת מפעילות זאת למחשבה בהמשך?

ארכיון
חיפוש ע"פ תגיות
עיקבו אחרינו
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square