פוסטים אחרונים

האם אי עשייה היא בהכרח בטלה? ממש לא בטוח שכן.



כוחה המניע של אי העשיה



היי לכם


עשייה רבה, ומרוץ להשיג יותר - זה שם המשחק בימינו!!

העניין הוא, שלא בהכרח.

ישנם זמנים שאנחנו נדרשים לעשייה, אך, ישנם זמנים בהם ככל שנרצה או נחפש, נידרש לוויתור על העשיה הרגילה שלנו. והשאלה היא האם פרקי זמן אלו בחיינו, של אי עשיה, נחשבים למנוחה, או בטלה? זה טוב או רע?

מתוך נסיוני אלו זמנים לא פשוטים, מעוררי שאלות, תסכולים וחשש, ויחד עם זאת, המוכנות שלנו להחזיק בזמנים האלו, להתבונן בהם מנקודת מבט אחרת, מקפלת בתוכה מתנות חדשות ומסקרנות.

למה בעצם?

השנה האחרונה באמת הביאה איתה שינויים שונים, כשאחד מהם הוא השינוי ביחס למשפטים כמו "טוב, יצאתי לעבודה" או "היי, חזרתי מהעבודה.." מאיפה בדיוק? מהסלון לחדר וחזרה?

שלא לדבר על רבים שאינם מחוייבים לצאת או לחזור, כי אין להם עבודה!

הפעם בחרתי להתבונן על שני הקטבים הדואליים עשיה לעומת אי עשיה.

לדבר הזה שהוא ההיפך מעשיה, יש פרשנויות אישיות, היות שכל אדם מפרש את זה לעצמו על פי תפישות עולמו ותפישת האני שלו, למעשה, ההיפך מעשיה הוא לחלוטין תלוי נקודת המבט שלנו.

חושבת לעצמי למשל, מה קורה לנו לאחר שאנו יודעים את שמו של אדם שהכרנו לפני דקה. די מהר, אם לא מייד אחרי עולה שאלה שניה, כבר בסמול טוק הראשוני - "במה את או אתה עוסקים"?

למה "עשיה " זוכה כיום לתואר של כבוד בחיינו ?

כי בתרבות של ימינו, העשיה בכלל והעבודה בפרט הפכו להיות שני מנועים מרכזיים בחיינו, ויש להם השלכות רבות.


.

זה נחשב כמשהו חיובי מאוד, פרודוקטיבי ולא פעם כסוג של הגדרה עצמית, או הגדרת זהות.

ולצד הזהות, נולד לנו גם סטאטוס מכובד פחות או יותר, והבונוס לסטאטוס הוא גם משכורת מתגמלת, כלומר רמת חיים, קשרים חברתיים ואפילו מערכות יחסים מתאימות.

אם כך, ככל שאנו מרכזים את חיינו באזור או בקוטב העשיה, אנו חוויים של תחושת חיובית של עוצמה ושליטה בחיינו.

חשוב לי לומר שאמנם הרחבתי על עשייה שמכוונת לעבודה, אבל הכוונה היא לכל עשיה בבית או מחוצה לו.


לעשייה הנובעת ממרוץ החיים, אנחנו מתוכנתים היטב, אבל מה קורה אם החיים מאלצים אותנו לעצור את המירוץ? להיות באי עשיה? כפי שקרה בשנה האחרונה למשל?

אנחנו נזרקים לקוטב השני של אי עשיה, איך חיים שם? איך מגיעים בכל זאת לתחושת איזון כלשהי?

האם זה עלול להשפיע על הדימוי העצמי שלנו? על הבטחון?על לתחושת השליטה שרכשנו בעמל רב?

אני יודעת שזה לא פשוט, מבחינתי זה היה כמו לאבד את נקודת האחיזה שלי בזרם החיים, כמו לאבד את ה"אני" כי כבר לא הרגשתי שייכת לקבוצת השייכות שהייתי בה, שנתנה לי הגדרת זהות, תחושת בטחון, שליטה ומשמעות.

כן, אצל רבים, מתעוררת מעין תחושה של התפרקות ה"אני" המוכר, זה כאילו שמה שבנינו שנים, קורס!

איזה פחד! איזה תסכול כואב!

לכן, אני רוצה להציע כאן נקודת מבט אחרת. מאוד אוהבת את המודל שמביא איתו גישה מרתקת לנושא, ונקרא BE DO HAVE

  1. הוא עוסק בכך שכיום אנחנו חברה צרכנית ומטרתית, שרוצה שיהיה לה כל הזמן ויותר - זה בעצם ה HAVE, מוך מחשבה שזה יגרום לנו אושר וסיפוק פנימי

  2. לשם כך אנחנו מוכנים להקדיש הרבה זמן, מאמץ וכוח לעשייה מרובה, זה ה- DOING אשר מריץ אותנו לעשייה אינסופית וגם העשיה מטרתה לגרום לנו שמחה ואושר

  3. דבר האחד שאינו מקבל יחס או מספיק תשומת לב - הוא דווקא "האני שלנו, המהות הפנימית שלנו" ה- BEING, שלמענה אנחנו פועלים ורצים. ומה עוזרת התפאורה החיצונית אם ה"אני" שלנו, לא טוב לו?


דווקא בתוך האני הפנימי או ה- BEING שלנו מתקיימים ניסים, אך כדי שיתקיימו, אנחנו אמורים לעצור ולהרשות לעצמנו לשהות בקוטב של "אי עשיה".

כשהמציאות מאלצת אותנו, נוכל לבחור לנוע תודעתית על הציר ולנסות להיות באי עשיה תודעתית, ואז נגלה את כוחה המניע של אי העשיה


חייבת להזכיר לכל אחד ואחת מכם שקוראים כאן את הכתוב, ונתקלתם במצבים כאלו בחייכם - "אי העשיה" היא אפיזודה שאסור לה לפגוע במהות ה"אני" שלכם. היכולות, הכשרונות התכונות הנסיון - הכול נשאר אותו דבר.

אתם אותם אנשים שהייתם, אלא, שיש מציאות חדשה ואתם בעיקר יכולים לבחור להפיק ממנה הבנות חשובות על חייכם ועל הבחירות שלכם.

אני מרשה לעצמי לומר, שלפחות לפרק זמן מסויים, יש משהו חשוב ורצוי באי העשיה כי אז, כן, דווקא אז , הראש מתרוקן ממשימות תפקודיות, ונוצר מרחב למשהו אחר!!!

שהות נינוחה באזור אי העשיה, מביאה איתה מחשבות, מסקנות, תובנות ורעיונות חדשים, ובסופו של תהליך, משמשת כסוג של מנוע, שמייצר תנועה על גבי הציר לכיוון של עשיה חדשה ואחרת.

וזה לחלוטין לא מקרי כמה הרבה אנשים החליפו עיסוק, או מצאו דרכים יצירתיות חדשות ומקסימות להמציא את עצמם ואת עשיתם

וחלקם אפילו מודים על כך לקורונה...

אז לסיכום, בהחלט לא התכוונתי לעודד לאי עשיה מוחלטת, אבל יש כאן נקודת מבט חדשה שמעודדת תנועה ומזמינה אתכם לבחור איך להתייחס בשלווה לשהייה בקוטב אי העשייה, כי משם קצרה הדרך להיערכות לקראת עשייה חדשה.


  • נקודות להתבוננות

  • האם קיים אצלכם הבדל בין התייחסות לעשיה שהיא - עבודה/פרנסה, לבין עשיה מסוגים אחרים? למה בעצם?

  • BE - DO - HAVE, באיזה אופן הייתם פורסים את עוגת המודל הזה בחייכם?

  • מה גורם לכם יותר אי נוחות כשאתם באי עשיה? הסביבה או מה שאתם חושבים על עצמכם?

  • האם יש לכם רעיונות איך לעודד ולחזק את עצמכם?


זהו להפעם. מקווה ש"ניצוצות המחשבות" האלו יתרמו בדרך שמתאימה לכל אחד ואחת מכם. הפוסט הבא יעסוק בתפישה הדואלית של באיזה צד של החיים אתה בוחרים להיות? בצד המשפיע או המושפע?


בקישור הזה תמצאו את כל הלינקים לצפייה, האזנה או קריאה של

התכנים הקשורים ל "תפישה דואלית" https://bit.ly/3fEVEwQ




תודה שהייתם איתי, אטי תירוש








ארכיון
חיפוש ע"פ תגיות