כי אם אני אינני אני, אז מי אני בכלל?
מהי בעצם משמעות המילה השימושית כל כך "אני", שאנחנו משתמשים בה. כל כך הרבה פעמים ביום?
הגדרת הזהות העצמית מושפעת משילוב בין תפישתנו הפנימית והסובייקטיבית את עצמנו, לבין מדדים אובייקטיביים וחיצוניים כמו גובה, משקל ותפקידים שאנו ממלאים. אנחנו מקבלים שיקופים והגדרות לזהותנו מן הסביבה כמו: אני מורה, מנכ"ל, נבון, נאה וכדומה, אך הגדרת ה"אני" המשמעותית והמשפיעה ביותר על זהותנו העצמית היא תפישת "האני" הסובייקטיבית שלנו. הזהות העצמית תיקבע בסופו של דבר על פי האופן בו אנו תופשים את עצמנו. ככול שקיים פער בין התפישה הסובייקטיבית – הפנימית שלנו, לבין התפישה האובייקטיבית – החיצונית, כך נחוש בלבול, תסכול וקושי להתמודד עם סיטואציות בחיים. תפישת "האני" הסובייקטיבית אפשר לדמות כל אחד מאתנו כשחקן במה מנוסה ומיומן יותר או פחות ואנחנו משחקים את "משחק החיים" שלנו. אנו לובשים ומסירים תלבושות כל הזמן, כי המציאות דורשת מאתנו להיות "אני" אחר בכול סיטואציה. החיים דורשים מאתנו ללבוש ולפשוט דמויות או זהויות רבות כל הזמן. לפעמים תהליך זה קורה בו זמנית, למשל: "אני הורה", בשילוב עם "אני בן/בת זוג",או "אני אמא" בשילוב עם "אני אשת קריירה" וכדומה. שילובים אלו, יוצרים לא פעם מתח ומלחמת נאמנויות פנימית. תפישת ה"אני" היא סובייקטיבית היות והיא מושפעת מן האופן בו תופש מוחנו את מערכת היחסים שלנו עם העולם החיצוני.
הנטייה של כל אחד מאתנו היא לתת לכל אירוע בחיינו פרשנות באמצעות תהליך עיבוד פנימי. תהליך זה נוצר על ידי המחשבות שמתרוצצות במוחנו כל הזמן. מחשבות אלו הן תוצאה של החוויות וההתנסויות שעברנו בחיים. המוח, או, המחשב הפנימי שלנו, מעבד את המידע שזורם אלינו מבחוץ ובאמצעות מוליכים עצביים הוא מעביר את המידע אל מכלול האישיות או "האני" שלנו. רגשותינו מושפעים כמובן מתהליך עיבוד המידע של מחשבותינו או מהאופן בו אנו תופשים את המציאות שילוב בין מחשבות לרגשות יוצר תפישת "אני", לפעמים אני מסתכל על מישהו ורואה כמה הוא מרוצה מעצמו ומהחיים שלו. אני שואלת את עצמי בלב "מה הסוד שלו"? איך זה שדברים מסתדרים לו בקלות? ומה יש בו שהוא כל כך מרוצה ושלם עם עצמו?
מן שאלות מתסכלות שכאלה..
התשובה ברורה - תפישת ה"אני" הסובייקטיבית שלנו היא כמעט גורלית בחיינו. למה?
כי הדרך שבה אנחנו תופשים את עצמנו, היא זאת שקובעת האם נתנהל בעולם בעולם כמו מלכים או כמו מפסידנים.
ויותר מזה, המציאות תשקף לנו תמיד את כל מה שאנחנו חושבים ומרגישים שאנחנו , וזה כמובן לטוב או לרע. העובדה המעניינת הנוספת בקשר לזהות שלנו היא שבמשחק החיים אנו יכולים למשל ללבוש תלבושת של "אני חזק ומצליח" בעבודה, ולעומת זאת כעבור זמן קצר להחליף את התלבושת ל"בודד" או "דחוי" בקרב מכרינו. ההבנה כי תחושת הזהות העצמית שלנו היא סובייקטיבית, וגמישה היא הבנה מעודדת ומעצימה. אנחנו יכולים ליצור שינוי פנימי (וכמובן שנדרשת עבודה פנימית לשם כך), עבודה תודעתית שתעזור לנו לשנות את היחס אל עצמנו ואת התפישה העצמית שלנו.
במילים אחרות, הזהות העצמית שלנו מוגדרת רק עד לקצה או לטווח אליו אנחנו מרשים לעצמנו להגיע. כשנצליח להפסיק להזדהות עם המחשבות והרגשות שלנו בנוגע ל"אני" ונבין שהמחשבות שלנו הן לא "הדבר האמיתי", נגלה שבמעמקי "תיבת התלבושות" שלנו מסתתרת ישות פנימית – מקורית, אשר אינה מושפעת מתפישתנו הסובייקטיבית והיא היא "האני" האמתי שלנו.