אז איך נוצר הדימוי העצמי שלנו?
ילדות
תחילתו של תהליך בניית הדימוי העצמי מתרחש כבר בגיל הינקות.
היחסים והתקשורת שלנו עם האנשים המשמעותיים בילדותינו (הורים, משפחה קרובה או כל מבוגר משמעותי אחר) הם הבסיס לבניית תפישות עולם ותפישות "אני" - עד גיל שבע אנו חיים תחת השפעה עמוקה של המבוגרים המשמעותיים לנו.
אנו מפנימים את התפישות והאמונות שלהם דרך מערכת היחסים עימם.
תהליך ההפנמה הוא כה עמוק ולא מודע, עד שלא פעם גם כבוגרים, אנחנו ממשיכים לחיות את התפישות הסובייקטיביות של הורינו ביחס למי שאנחנו. כלומר, הדימוי העצמי שלנו, הוא במידה רבה הדימוי של הורינו עלינו.
אם המסרים שאנו מקבלים הם מסרים חיוביים ומעצימים נגדל להיות בעלי דימוי עצמי גבוה ולהיפך, מסרים שליליים, ביקורתיים ומחלישים מחלחלים גם הם ועלינו לעבוד קשה יותר על מנת לשנותם.
לדוגמה, ילד אשר גדל עם המסר כי לא ניתן לסמוך עליו, יתחיל מראש את חייו מתוך עמדת חולשה. כשינסה לדוגמה להתאמץ כדי להצליח בלימודים, כל כשלון קטן יהדהד עם המסר עליו גדל בילדות. הוא יאמר לעצמו באפן לא מודע "נכון, באמת אי אפשר לסמוך עליי. הייתי צריך להיות יותר... אחראי\רציני\חכם\טוב" וכדומה.
האמירות והדעות המחלישות אותן הפנמנו בילדות, משפיעות על דרך התנהלותנו בחיים וכך נהפוך לבוגרים אשר חוששים מכשלונות אישיים בתחומי חיים שונים.
בעידן האינטרנט, מציעים לנו לעשות "עדכון גרסה" או ל"שדרג". אז מה, לא נשדרג?
אבל המודל המשודרג הטוב ביותר הוא - אנחנו. הלוואי והיו מזכירים לנו כי מידי פעם צריך לעשות "עדכון גרסה" גם לתוכנות או לאמונות שמפעילות אותנו.
אנו מתנהלים בעולם המבוגרים, אך לא פעם מי שמנהל אותנו הן אותן אפליקציות ילדיות מן העבר, שאינן מתאימות יותר למי שהפכנו להיות כיום.
איננו חייבים להיות אוסף החוויות והזיכרונות מן העבר.
ממש לא חובה לחיות עם תדמית של "ילד רע", רק בגלל שבעבר היינו פחות בוגרים ולא תמיד הפעלנו שיקול דעת. אמירות כמו: "ילד רע, אסור לך.." או "שום דבר לא יצא ממך", או "אף פעם אי אפשר לסמוך עליך", הולכות אתנו גם אם המציאות הוכיחה שהן לא רלוונטיות יותר.
כיום כבוגרים, כשאנו מנוסים וחכמים יותר, מותר לנו להחליט שאנחנו בוחרים להתמקד בטוב שבנו. אנחנו יכולים לבחור להתבונן אחרת על עצמנו. בקיצור,אנו חייבים לעצמנו "עדכון גרסה".
נסיון חיים
תפישות ה"אני" והאמונות העצמיות אותן הפנמנו בילדותינו ממשיכות כאמור, ללוות אותנו בהמשך החיים ולעצב את הדימוי שלנו. איננו עושים זאת כי בחרנו לפגוע בעצמנו, אלא בגלל דרך פעולתו של המוח - כל דבר שמתאים לאמונות שלנו מתויק במודע וכל מה שאינו מתיישב עם האמונות שלנו נעלם אל תוך תת מודע. כך הופכות ההתנסויות בחיינו לרצף של מצבים אשר משקפים את האמונות שיש לנו על עצמנו. בלי לשים לב, אנו חיים בסוג של מלכוד. האמונות שלנו על עצמנו מקבלות כל פעם אישור מחדש כי המציאות השתקפות שלנו, וההשתקפות האת מאשרת את מה שאנחנו מאמינים על עצמנו וכך הלאה..עד שנחליט לעצור ולעבוד על האמונות שלנו. גם כבוגרים, אנו עדיין מאמינים לתפישות ולאמונות אשר הסובבים משקפים לנו, בנוגע לעצמנו. גם כאן, אנו במלכוד, כי בסופו של דבר, הסובבים, גם הם תופשים אותנו באופן בו אנחנו מחצינים את עצמנו לעולם. אין ספק שהצלחות או חוסר הצלחות בהתנסויות שונות בחיים מגבשות את הדימוי העצמי, למזלנו, לעיתים הצלחה בתחום חיים אחד, זולגת לתחומי חיים אחרים ומשפיעה על מכלול ה"אני" שלנו.
השוואות לסובבים
היות וכולנו נולדנו עם זיקה חברתית וצורך בתחושת שייכות, הרי שבלתי נמנע לעשות השוואות לאנשים בקבוצת השייכות שלנו. אנו משווים את יכולותינו, הצלחותינו כמו גם כישלונותינו אל קבוצת השייכות שלנו. נכון, סביר להניח שאף אחד מאתנו לא ירגיש רע בהשוואה למארק צוקרברג מייסד פייסבוק. הוא איננו שייך לקבוצת השייכות שלנו, לא מבחינת מרחב גיאוגרפי, תחומי עניין וגם לא מבחינת כישורים טכניים. לעומת זאת, אם עמית לעבודה קודם ואנחנו לא – סביר להניח כי נרגיש רע מאוד.
"הדשא של השכן – ירוק יותר", ביטוי מרגיז.. כי הוא מתייחס לשתי טעויות. הראשונה היא שעשינו בכלל השוואה, והשנייה שהאמנו שאצל אחרים טוב יותר. מובן כי המסקנות אותן אנו מסיקים מן ההשוואות הללו, גם אם הן מסקנות שגויות, הן בכל זאת משפיעות על הדימוי העצמי שלנו, וכאמור, לא פעם מאשרות את האמונות שרכשנו בילדות ובהתנסויות החיים. המידע אותו אנו שואבים משלושת המקורות הללו, מצטבר בתת המודע ומזלנו שלעיתים קורה שאמונותינו מתערערות בעקבות התנסויות חדשות. התנסויות אלו גורמות לנו לבחון מחדש את מערכת האמונות בנוגע לעצמנו, ואז נפתחת בפנינו הזדמנות לשינוי ושיפור הדימוי העצמי.
דימוי עצמי הוא סך האמונות שלנו
משמעות הביטוי "דימוי עצמי" במובן הבסיסי ביותר היא: האופן בו אנו מדמים או תופשים את עצמנו, בהתאם לסיפור האישי והסובייקטיבי אשר יצרנו לעצמנו במוח. הדימוי העצמי הוא תוצר של מכלול ההתנסויות, הרגשות והאמונות שיש לנו ביחס לעצמנו.
הדימוי העצמי הוא מי שאנו מאמינים שאנחנו, והמציאות תשקף ותאשר תמיד את אמונותינו.
** משהו על אמונות
אמונה היא אמת מוחלטת רבת עוצמה אך סובייקטיבית.
המוח יתנגד לכל נסיון להתייחס או לחקור אמונה או אמת אחרת. לכן היא כל כך משמעותית ובעלת כוח השפעה עצום על הדימוי העצמי שלנו. ההזדהות שלנו עם המחשבות והאמונות המחלישות שלנו איננה מאפשרת לנו לגלות מי אנו באמת.
בגלל שהיא אמת עבורנו, היא עלולה להיות כל כך בעייתית ומסוכנת. למה?
הודות לכוחה של האמונה בתודעתנו, אנו מניחים אוטומטית שהיא גם נכונה ואמתית, ואנחנו חיים ומתנהלים על פיה, עד שאנחנו לא מצליחים לראות או לחשוב מעבר לאמונה הקיימת, ואתם יודעים שמה שלא נמצא בדמיון שלנו - פשוט לא קיים עבורנו. למעשה, בלי לשים לב, אנחנו שמים מחסומים לעצמנו בפני אמונות חדשות אשר לעיתים, אפילו רלוונטיות יותר עבורנו. לדוגמה, אדם אשר מאמין כי אינו ראוי לאהבה, אלא רק אם ירצה את הסובבים, עלול להגן על אמונה זאת אפילו בפני עצמו. בכך שלא יעצור ויבחן את אמונתו, הוא גם לא יוכל לתאר את עצמו נמצא בסוג אחר ומיטיב של מערכת יחסים - והמציאות כמו תמיד תשקף ותאשר את אמונתו.