הקשר בין התודעה האנושית לתורת הקוונטים
אחת התאוריות המוכרות מתחום פיזיקת הקוונטים מסבירה את התנהלותו של היקום על בסיס ההנחה שקיימות שלוש רמות קיום, או שלוש רמות קיום של תודעה.
רמה ראשונה – רמת הקיום הפיזי, החומרי, אשר נקלט בחמשת חושינו. ברמה זו הזמן קווי. ברמה זו הכול עובד על עיקרון של סיבה ומסובב, משמעו שהכול ניתן במידהה רבה לניבוי. עיקרון זה, מושתת על הפיזיקה הקלאסית של ניוטון, בה הכול מוכח דרך פעולה – תגובה.
רמה שנייה – רמה זו מורכבת ממידע ואנרגיה, זהו "המרחב הקוונטי" ברמת תודעה זו, הכול אינו מוחשי, זוהי רמה המייצגת את התודעה שלנו - ה"אני" שלנו.
רמה שלישית – מורכבת מתודעה או תבונה, ניתן לקרוא לה המרחב הוירטאולי, המרחב הרוחני – שדה הישויות הקוסמיות, רמה זו נקראת המרחב הבלתי מקומי.
התודעה הבלתי מקומית היא הכוח שמאחד ושחולש על היקום.
כאשר הדאגה לעצמי נעלמת, תופסת תבונה בלתי מקומית את מקומה.
רמת תודעה שנייה
ברמת תודעה זו, הדברים אינם מוחשיים, אך אנו מזהים אותם כממשיים בתוכנו, מאחר וכל הדברים ביקום הפיזי הם התממשויות של מידע ואנרגיה.
ניתן לומר שהעולם החומרי הוא תת מערכת של העולם הקוונטי, מכיוון שכל חומר מורכב ממולקולות, בתוכן יש אטומים, ובתוכם חלקיקים תת אטומיים (נטולי מסה), חלקיקים אלו הם חבילות וגלים של מידע ואנרגיה.
אז כיצד ייתכן שאנו חווים גלים כחומר מוצק?
כיוון שבמרחב הקוונטי, אירועים מתרחשים במהירות האור, ובמהירות זו החושים אינם מסוגלים לעבד זאת לחוויה תפישתית, אלא לחוויה של חבילות אנרגיה.אנו תופשים חפצים כמוצקים השונים אלו מאלו בגלל גלי האנרגיה וסוגי המידע של האנרגיה.
האטום והחוויה החושית
קצות העצבים שלנו מתוכנתים לחוש חפצים כדברים מוצקים ותלת ממדיים. בכול מפגש שלנו עם חפצים אחרים – אנו מחליפים אנרגיה ומידע.
אם היינו נמצאים במרחב הקוונטי – היינו רואים שכל הדברים הנתפשים בחושינו כמוצקים, למעשה מהבהבים, מופיעים ונעלמים במהירות האור בתוך מרחב אינסופי.
החוויה החושית היא בעצם מבנה תפישתי הנוצר בדמיון
האטום מורכב מגרעין אשר מוקף ענן אלקטרונים (אין לו קליפה מוצקה).
למעשה, היקום מורכב מגלים וחלקיקים. החלקיקים הם אותן יחידות חומר קטנות, כמו האלקטרונים באטום.
החלקיקים התת אטומיים הם חלק מחבילת גל.
חלקיק גל יכול בכל רגע נתון להפוך או לחלקיק או לגל, זהותו משתנה כשאנו מתבוננים בו, הפוטנציאל הטהור שלו קורס לחלקיק או לגל.
הפיזיקאים טוענים שרק התודעה האנושית אחראית לקריסתו של חלקיק או גל.
ללא תודעה – הכול היה מתקיים כחבילות אנרגיה של פוטנציאל טהור.