top of page

זוגיות  שוויונית היא - אהבה בוגרת ומודעת

המשפט "האהבה תמיד מנצחת" אמיתי בחלקו, אהבה לאחר מהווה מקור חלקי של כוח להתמודדות, היות וחיי היומיום שוחקים לא פעם את אותה אהבה אשר בגללה החלה מערכת היחסים.
 בסופו של דבר אהבה בוגרת היא פסגת המסע האנושי שלנו.
 אהבה כזאת יכולה לגרום לנו לוותר על מאבקי שליטה, לנטרל את הקטבים הדואליים אשר מפעילים אותנו.
רק אהבה עצמית תחילה, היא מקור הכוח האינסופי לנטרול הקטבים אשר מפעילים אותנו.
 רק אדם אשר אוהב ומקבל את עצמו, מתוך מקום של מודעות והכרה בחולשותיו כמו גם בעוצמותיו, יוכל להבין, לקבל ולכבד חולשות אצל בן או בת זוגו.
 רק אדם אשר אוהב את עצמו בצורה בוגרת לא ייקח כל דבר באופן אישי ולא יזדקק לאינספור הוכחות מבן או בת הזוג לכך שהוא אהוב ומשמעותי. הוא כבר יודע זאת בזכות מי שהוא.
 
נקודה למחשבה:
כשאנחנו בתודעה אוהבת אנחנו רוצים שבן זוגנו יהיה מאושר ולא רוצים לראות אותו נפגע. כשאנחנו בתודעה מתחשבנת אנחנו רוצים להיות מאושרים בעצמנו, ולא רוצים לראות את עצמנו נפגעים. 

האם אפשר גם וגם? גם האינטרס שלנו וגם האינטרס של השני?
זה אפשרי אך נדרשים הרבה ניסיון ואימון ואין דרך אחרת למי שרוצה לחיות באהבה ובהגינות, אפשר להיות מאוהבים, ולענות אחד על הצרכים של השני.
 
היו זמנים בהם הייתם השמש הזורחת אחד בחיי השני.
 
מה היה הסוד?
 דבר פשוט: כל אחד ידע מה חשוב לשני, ונענה לו.
 וכך כל אחד קיבל חיבה, אהבה והערכה.
 
הסיפוק המיני היה הדדי, השיח הזוגי קלח, לא הייתם עייפים, תמיד היה לכם זמן, והייתם חברה מעניינת זה לזו.
 חייתם במעגל חיובי. 
 
ואז המעגל התהפך - אף אחד לא עושה יותר מאמץ להיענות למה שחשוב לשני, וכל אחד מתאמץ לספק את מה שחשוב לעצמו – זהו המעגלל השלילי: פחות חיבה בתמורה לפחות סיפוק מיני, פחות חופש אישי בתמורה לפחות שיח זוגי.
 
החזרת האהבה אפשרית רק על ידי סיבוב המעגל לכיוון הקודם. 

מענה לצרכים הרגשיים של בן הזוג בא רק מעשייה מכוונת - ובזה רובנו נכשלים.

 

להיות בזוגיות טובה ואוהבת זאת החלטה אשר דורשת תשומת לב, זמן, עשייה. אהבה נעלמת כשלא יודעים לשמור עליה.


אף אחד לא יאהב אותנו אם נפגע בו או נזלזל בו.

 

התאהבנו מלכתחילה? כי סיפקנו בהתלהבות את הצרכים הרגשיים אחד של השני - היתה הערכה, היה כבוד, היה עניין, היתה אכפתיות. 
 מצב החשבון הרגשי בלב שנינו היה בשמים - כל אחד הרגיש שהוא יצור מופלא, וזה מה שיצר את הרגשת ההתאהבות. ההרגשה הזאת פחתה בהדרגה כשפחתה אספקת המענה לצרכים הרגשיים - נעלם הכבוד לדעתו של השני, נעלמה התחשבות ברצונו, נעלמה הערכה למעשיו.
 
למה שהוא ימשיך לאהוב אותי אם הוא לא מקבל ממני הערכה? ולמה שאני אמשיך לאהוב אותו אם אני לא מקבלת ממנו אכפתיות?

אין אהבה ללא תנאי - לאהבה יש תמיד תנאים: שניתן ונקבל הערכה ושלא נפגע וניפגע. ואז היא תימשך תמיד.
אף פעם לא מאוחר לנסח חוזה זוגי מחייב !


אנחנו זקוקים לחוזה כזה כדי לעורר בנו הלכי נפש שלא קיימים אצלנו באופן טבעי, אבל הם הכרחיים לזוגיות. חוזה זוגי הוא חוזה שמוסכם בינינו כשאנחנו מלאי רצון טוב, כדי להבטיח זמנים שבהם נהיה רוויים בכעס. 
החוזה הזוגי אמור להגן עלינו מפני האגואיזם של עצמנו. 
 
באמצעות החוזה הזוגי נגיע להסכמה מחייבת בין "הנותן" ובין "הלוקח" שבתוכנו


"הלוקח" ישמור על הזכויות שלנו ו"הנותן" יזכיר לנו את חובתנו לשמור על זכויות בן זוגינו.
 
זאת ההסכמה המוסרית וההוגנת ביותר האפשרית בינינו.


הדבר יבוא לידי ביטוי בכך שנדאג להימנע מלפגוע זה בזה גם כשאנחנו לא מסכימים. נזכור שדעתו של שותפנו לגיטימית כמו שלנו. נדע לפייס כעס גם כשלדעתנו יש לנו סיבה מוצדקת לכעוס.
 
החוזה יזכיר לנו למה אנחנו ביחד כשנשכח את זה. 
 
והחשוב ביותר: כשהרצונות שלנו יתנגשו החוזה יחייב אותנו לשבת ולדון ולא לקום, גם אם הדיון ייקח שעות וימים, עד שההתעקשות על דעתנו תהפוך להקשבה, והקשבה תעורר הבנה, והבנה תביא הסכמה.

ועוד סעיף קטן: הוא יחייב אותנו לקיים התחייבויות

bottom of page