בין נשים לגברים מתקיים משא ומתן קשה

משא ומתן הוא תמיד תהליך קשה ובעייתי.
זהו בעצם שם מעודן לדינמיקה של יריבות מנומסת; זה מתחיל בכך שלכל צד יש משהו שהצד השני רוצה, בתמורה הוא מוכן לתת משהו, אבל פחות ממה שהצד השני היה רוצה לקבל .

במילים אחרות בכל משא ומתן עולה השאלה "עד כמה כל אחד מעריך את השווי של מה שיש לו ביחס לשווי של מה שיש לאחר?".
 
משא ומתן מוכרע בשלב שבו צד אחד מוותר על תמורה הולמת 
מכיוון שהוא חושש שהצד השני יהיה מוכן לוותר על כל העסקה.
 
משא ומתן שכזה מתנהל כל הזמן בין מגדר הנשים למגדר הגברים.
הגברים רוצים מן הנשים משהו, והנשים רוצות מן הגברים משהו. כל צד יכול לקבל מן הצד השני את מה שהוא רוצה, אבל כמו בכול משא ומתן יש כאן שתי שאלות:
 
שאלה ראשונה: מי יספק את המשאב שלו ראשון ושאלה שנייה: מה הוא יצטרך וכמה הוא יצטרך, לתת בתמורה.

המנצח ייתן כמה שפחות תמורת כמה שיותר. והמפסיד יקבל פחות וייתן יותר.



לנשים יש שני משאבים עיקריים, משאב רגשי (אהבה) ומשאב מיני (קיום יחסי מין). 
לגברים יש גם שני משאבים: המשאב הראשון הוא עוצמה (כוח) וסטאטוס חברתי יציב ואיתן (בגלל המעמד החזק של מגדר הגברים בחברה) והמשאב השני הוא אהבה.
 
 

המשאבים הנשיים  -  מנקודת מבט גברית

  1. המשאב הראשון הוא רגשי - הגברים הזקוקים למשאב הראשון הם גברים רגשיים יותר, שמוקירים תמיכה רגשית מצד האישה, כדי להתמודד עם קשיי החיים. 

    הגברים הרגישים יותר זקוקים לדעת שיש להם בית רגשי לחזור אליו, מקרבות הקיום.
     

  2. המשאב השני המיני - הוא תגמול המעניק לו עונג ותענוג – מצד אחד, וחיזוק מעמדו הגברי מצד שני. הגברים אשר רצים אחר המשאב המיני הם הגברים התחרותיים והכוחניים. הם זקוקים לידיעה שהם מסוגלים לכבוש את היעד המיני ולנצל משאב זה לצרכיהם הם.

    אמנם כל הגברים זקוקים לשני המשאבים, אך לא כולם זקוקים לכל אחד מהם במידה שווה. 
    זהו צורך אינדיבידואלי וסובייקטיבי והוא תלוי במידת החיבור של הגבר לרגשותיו.

 

המשאבים הגבריים

גם הנשים זקוקות לשני משאבים אשר מצויים אצל הגברים.

  1. המשאב הראשון הוא משאב הכוח שיכול להעניק להן תחושת בטחון ויציבות. 
    משאב זה קשור ליכולת להסתדר בעולם החברתי, הטכני והחומרי, אשר נשלט על ידי גברים.
     

  2. המשאב השני הוא אהבה ותמיכה, כלומר סיפוק הצורך להתאחד עם נפש אהובה.

בסופו של דבר, גברים זקוקים למשאב הנשי לא פחות מאשר הן זקוקות למשאב הגברי. 

רק שגברים פועלים מתוך עמדת תפישה ואסטרטגיה טובה יותר. 

הנשים, שוכנעו באיזשהו שלב, שהמשאבים (או הסחורה) הרגשיים והמיניים שלהן אינם מלהיבים עד כדי כך שהגברים יהיו מוכנים בתמורה, להעניק להן אהבה, כבוד, מרחב נשימה, תמיכה, בטחון ויחס הוגן ומתחשב .

הנשים חשות כי הגברים מן הסתם יסתדרו בלעדי "הסחורה" שלהן, יותר טוב מאשר הן תסתדרנה בלעדי סחורת הגברים.
 

אך האמת היא שזה לא באמת נכון. 

 

גברים תלויים במשאבים הנשיים לא פחות ואולי אפילו יותר, אך היות והם שולטים, לנשים נראה כאילו שהם מסתדרים מצוין.

זוהי אשליה פסיכולוגית שהשולט (גברים) נוטע במוחו של הנשלט (נשים).לרוב קורה שנשים מוותרות בשלב מוקדם של המשא ומתן, ועל כן, מעניקות משאבים רגשיים ומיניים, ואז מצפות לתמורה הולמת, וזו בדרך כלל מאחרת להגיע, ואולי לא מגיעה אף פעם.

בסופו של דבר במשא ומתן בין המינים, מגדר הגברים יוצא מנצח, על חשבון המגדר הנשי אשר יוצא מנוצח.

נשים צריכות להבין ולהכיר את מקור העוצמה שלהן במשא ומתן (מיניות ואהבה), 
ולהשתמש בזה בתבונה; תוך הכרה בצורך שמערכת יחסים יכולה לצמוח היטב  
רק תוך מימוש העיקרון של קבלה ונתינה הדדיים.